כיצד לא להתבייש להיעזר בסביבה הקרובה שלנו

נזכרתי השבוע במשימה מורכבת מאוד שהייתי צריכה לבצע בעבודה שלי דאז בארגון גדול. המשימה דרשה תאום בין מספר רב של בעלי תפקידים באץ ובחו"ל הרחוקה (שעות הפוכות...) ולוגיסטיקה ברמה של לוליין. ניסיתי לתמרן בין כולם, לדאוג שהזמנים יתוקתקו ושהתוצאות יהיו מותאמות ליעד שהוצב. ככל שהתאמצתי הפאזל לא הושלם. הרגשתי לבד במערכה ושאין אף אחד שמצליח באמת להבין מה עובר עלי וינסה לעזור או להתגמש. הכעס והתסכול הלכו וגברו ואיתם תחושת המרמור והכעס: מה הבעיה, למה הם לא מתחשבים, למה אף אחד לא עוזר??? תחושה של לבד. הכעס יצא בבת אחת על אותו המסכן שהגיע אלי באותו הבוקר ושאל איך הפרוייקט מתקדם. הוצאתי עליו את כל התסכולים שהצטברו. והוא במשפט קסם אחד גרם לי להבין את כל התורה: "אז למה את לא אומרת!!!" אז הבנתי שהכל מתחיל ונגמר בתקשורת. למה אנחנו לא אומרים שקשה? למה אנחנו לא מבקשים עזרה? ומה הבעיה להרים את השפורפרת ולהגיד מה אנחנו רוצים. כן. זה כזה פשוט. לדבר. התקשרתי לאותם אלו שקשורים לפרוייקט ובפשטות, בצורה ממקודת וברורה אמרתי מה אני צריכה: עזרה! במטה קסם כולם התגייסו למשימה בשמחה. ומאז זה הרבה יותר קל. פשוט להגיד את הדברים, לגייס את הסובבים אלינו לתחושות, לרצונות כן וגם לקשיים שלנו. ברוב המוחלט הם לא יסרבו או לפחות ישמחו להקשיב ולשמוע.