האם אנחנו שיפוטיים?!

אוי זה היה ממש מעצבן. מסוג הדברים שממש מרתיחים פי כמה מהחום שבחוץ. מסוג המעצבן שנשאר איתנו אחרי שכבר כל הסצינה מזמן מאחורינו. לאחר איסוף מאסיבי של מגוון בגדים בחנות גדולה ומוכרת בקניון במסע מעייף עם ביתי פסענו בנחת לכיוון המלתחה למדידות. תור ארוך השתרך וזימזומים של אמהות מתוסכלות נשמע לאורכו. כך חיכינו וחיכינו כשהנערות בכל רגע יוצאות מהתור לעבר החנות ומגיעות אליו חזרה עם בגדים נוספים שנראה כי הם מחולקים בחינם. הדקות נקפו והעצבים עלו והסבלנות כבר ממש פוקעת. אבל זה לא מה שהכי עצבן.הכי. אבל הכי עצבן כשפתאום הגיחה אמא נוספת ובידה שלל בגדים למדידה ובנחישות וללא שהעיפה אפילו מבט לעברנו נכנסה לה באצמע התור היישר למסדרון המדידות הנחשק. לוחמת הצדק שבי החלה לזעוק: ראיתן אותה? נכנסה לה ככה בלי תור. וכבר קראתי לה: הלו גיברת מזה כאן יש תור חכי לתור שלך. וכל האמהות והמחכות בתור החלו בזעקות שהרעידו את קולבי החנות. איזה כעס. לא יכולה לתאר לכם! לפתע פנתה אלי הבחורה בצד שתפקידה לספור את הפריטים בידינו ולאפשר לנו למדוד רק חלק מהם ואמרה לי: גיברת גיברת מה את צועקת זו המוכרת!! שקט. מבטים של כולם אלי. מבוכה. וואי וואי איזו מבוכה. הלוואי וכל הבגדים של כולם יזרקו עלי עכשיו בערימה אחת ולא יראו אותי ממטר. למה למה הייתי צריכה את זה עכשיו... למה לא יכולתי להסתכל במבט יותר רחב. בטח היא אמא שמביאה עוד

עוד קצת. בטח יש לה סיבה טובה.. אבל כאלו אנחנו. שופטים. מהר מידי. חד. מידי. צר מידי... רק קצת לפתוח את המחשבה בטוח בטוח יש לכל התנהגות משונה סיבה טובה.....