שיטה מדעית ומעולה להרגעת הכעס

נסעתי השבוע בכביש פקוק במיוחד. חיכיתי בסבלנות לתורי לפנות שמאלה ברמזור הארוך הארוך כל כך. שניה קטנה של חוסר תשומת לב מצידי והנה. זה קרה. ידעתי שהייתי צריכה להיות זהירה! בשניה הוא עקף. כן זה שעמד בתמימות מימיני בטור שממשיך ישר. ניצל את הפרצה ופרץ למסלול שלי. ואתם מנחשים נכון. הרמזור התחלף לאדום ונשארתי אני עם הכעס והפרצוף האדום מחכה עוד חמש דקות לסיבוב הבא. הוא כבר מזמן נסע ואולי אפילו לא עשה את זה בכוונה אבל אצלי הכעס. הכעס לא הרפה. זה קורה לנו הרבה כל כך. במשרד, בבית ובכל מצב כמעט. פרצוץ חמוץ קוראים לזה... וממש ממש לא סתם.

קראתי מאמר מרתק על ספר מדעי חדש (אפקט הטלומטרים: גישה מהפכנית לחיים בריאים יותר) בו נטען כי יש חשיבות והשפעה של מחשבות חיוביות או שליליות על הזדקנות, מחלות ובריאות בכלל.

בקצות הכרומוזומים שלנו ישנם גנים ובהם המידע התורשתי שלנו. בכל אחד מהם יש מולקולה מיוחדת בשם טלומר. הטלומר שומר על החומר הגנטי שלא יתפרק. ככל שהם ארוכים יותר כך הם שומרים על הגנים שלנו מפני פירוק ובכך מרחיקים מאיתנו את ההזדקנות. תזונה נכונה ואורח חיים בריא שומרים עליהם ועוזרים להם להתארך אבל לא רק. מסתבר שגם מחשבות שליליות משפיעות עליהם לרעה כמובן. המחשבות השליליות מייצרות סטרס ולחץ עליהם ובכך גורמים לקיצורם ומשם הדרך להזדקנות מהירה. אז ההוא כבר נסע והמשיך הלאה ואני נשארתי עם עוד קמט לאוסף המפואר. אז מעכשיו אני דואגת לעצמי ולטלומרים שלי שדואגים לאור הפנים לזרוח כל כך!

זה מזכיר לי את זו שהייתה מכינה ארוחה שווה והפרצוף שלה היה חמוץ כל הזמן שנראה כמה קשה עבדה

אל תרביץ, אל תקלל, אל תדבר לשון הרע כל אלו סיטואציות מחיי היום יום של כולנו. בבית, בעבודה ובכל מקום בעצם. הדברים הפחות טובים בחיינו נמצאים והם שם. "סור מרע" כתוב בתהילים. כל מה שצריך כדי לא להיות ברע זה רק לזוז הצידה, לצאת משם. לעומת זאת כדי להגיע לטוב צריך לעבוד. "בקש שלום ורודפהו" את השלום והטוב צריך לדרוש, לחפש, למצוא. כשאנחנו רודפים אחרי משהו אנחנו מזיעים, מעלים דופק, מתאמצים. כדי להיות בטוב כבר צריך להפשיל שרוולים ולעבוד. וכשמתאמצים מה קורה? האדרנלין עולה ואיתו המרץ, המוטיבציה ותחושת ההיי. מלחמות יש בשפע כי זה קל, להשמיץ, לרדוף, להאשים ואילו לעשות את הטוב כבר דורש מאמץ. מי מוכן להתאמץ?